אין בכוונתי לקוות לקטסטרופה עולמית. על כן, עליך לתפוס את זה בעומק ובשמחה — כי למרות שהסיפור שלי כולל תיאורים מפורטים של מפגשים מיניים פראיים ושירות מיני נועז, זה לא נועד להיות “חלום אפוקליפטי” במובן הרצוי או הרצוי לפיכך: אני בהחלט לא רוצה שזה יקרה במציאות. אני לא שואפת לסוף העולם, ולא רוצה שיקרה למישהו רע. אבל לעיתים, כאשר אני רגועה ומאושרת, אני מפנטזת על סוף העולם. בפנטזיה שלי, כל האנשים על פני כדור הארץ נעלמים, חוץ מכמה בודדים שנבחרו. והאנשים הללו… הם אלה שמקיימים איתי מגע מיני.

הפנטזיה של הקטסטרופה

הפנטזיה שלי על סוף העולם היא רחבה ועמוקה. היא נוכחת בכל חלק מפנטזותיי וחלומותיי, ומשפיעה על כל היבט — הן החלק השגרתי והן החלק המיני. לדוגמה, ישנה פתאום ההרגשה שאני יכולה לבחור לאיזה בית לעבור, כי אין אף אחד אחר בסביבה, ואני יכולה לגור בארמון בקינגהאם אם ארצה. או, שאוכל לאכול כל דבר שאירצה, כי המדפים בסופרמרקטים מלאים בכל הטוב שבעולם, ולמרות שהחשמל במקפיאים עדיין פעיל. אני גם מודה שיש לי הערכה מסוימת ל”שטיקים” שלו, ומנגד, אין ספק שאבצע גניבה של רעיונות ממנו לצחוק, כמו לשים מסלולי באולינג על אובייקטים מבריקים במרכזי קניות נטושים — וגם את זה אעשה כפי שמתאים לפנטזיה שלי.

ברוב המקרים, ההתחלה היא שאני קמה בבוקר לבד, ומתחילה בסידור למצוא ניצולים של מה שזה לא יהיה. אחר כך, אני רואה את עצמי מייד רצה ברחובות נטושים, רכובה על מכונית סופר צבעונית — סגולה בוהקת — שירה את השיר “Don’t Rain On My Parade”, בעוד אני מחפשת גברים בין ההריסים של מה שהיה פעם לונדון.

הפנטזיה משתנה כל הזמן, בהתאם למצב רוחי ולהשראה. אם אני נוסעת ברכבת וצופה בשדות האנגליים החולפים על פני, סביר להניח שאדמיין איך אנחנו, קבוצת הניצולים שלי, נקים חווה, נזרע דשנים, ונבלה יחד בערב סביב מדורה. ייתכן שאדמיין שאנו מחטיפים אוטובוס, נוסעים ברחבי הארץ, ומניחים שלטים בערים שכתוב עליהם: “חיים בלונדון. הצטרפו אלינו בארמון.” או שאציג את בן זוגי הנוכחי יושב במזג רוח עצבני על שמיכה לפיקניק, שואל למה לא קיבל את תורו לזיין אותי באותו הערב — כי אני מחויבת לאדם אחר.

זה מצחיק, זה מוזר, וזה כנראה מפחיד — אבל זה חלק מיכולת ההזדמנות שלי לחקור את כל ההיבטים של עצמי. לפעמים אני מדמיינת תחרות בין הגברים שניצלתי; כולם רוצים לתפוס את תורי לתרום לי מינית. אני צריכה לשתף אותם, להרחיב את הלב והמחשוף שלי לכולם. לא סתם מפגש קבוצתי חסר גבולות, אלא שירות מסודר: כל אחד מגיע בזמנו, מספר לי מה הוא רוצה ועם מה הוא מתמודד, ואני עושה זאת — כדי לשמח אותם, ולהרגיש שהם שלי.

לפעמים, אני מרגישה חוסר שליטה. כשהגברים מתאחדים, כך שאינם תחרות אלא חברים שבאים יחד — הם שוטפים אותי, מעייפים אותי עם תאוותם, ואני מקבלת בזה באהבה, בלשון המעטה, את ההתנהגות החמה והחסרת גבולות שלהם, ומנקה את זה באינטנסיביות לכל אחד לפי רצונו.

בעוד מקרים אחרים, אני שולטת. אני מובילה, נותנת הוראות, ומבצעת שליטה מלאה בכל אחד מהגברים — רק כשהם מקיימים את מבוקשי, אני יוצרת הפסקה ומוציאתם מכלל שימוש, למען שלמות סיפוקי שלי.

אתה — עם ידיים רכות ואצבעות ארוכות. תפקידך לגרות אותי בידיים, לשמור על שתיקה, בלי קולאו או קריאות, רק בעיניים נרגשות, בזמן שאתה מתמלא בצמא ורוצה לגמור. כבר שבעה ימים שאינך גומר, ואני היחידה שיכולה לגרות אותך עם הכוס שלי — תעשה כל דבר שאני מבקשת, אם זה יאפשר לך לגמור בתגובה, ולבסוף תתמלא במזלג וממש תרגיש את ההנאה של השפך.

הזהות של התוקף משתנה לעיתים תכופות, והבחירה בין האנשים משתנה בהתאם לאופי הפנטזיה. לפעמים, מדובר בקבוצה מצומצמת ממישהי שאני מכירה באופן אישי — חברים, חברים לשעבר, או אנשים שאני נמשכת אליהם באופן לא נעים. ולפעמים, מדובר בדמויות מפורסמות או אנשים שפגשתי לראשונה ורק בקצרה. ובמקרים שבהם הפנטזיה נוגעת לשרוד ולהתמודד עם שבריריות המין האנושי, אשלב דמויות שישפרו את עולמנו: רופא, טבח, bahkan אינסטלטור שיידע להתמודד עם אקלים לא צפוי, וכנראה שנצטרך חימום מרכזי מעולה בממלכה המינית של עולמנו החדש. ייתכן ואכלול קרובי משפחה שאני לא רוצה לחיות בלעדיהם, חברים שיהיו שמחים להביא לעולם ילדים — וכל זאת כדי להימנע מלהיות אחראית ל”תחזוקת ההתרבות”.

רוב הזמן, הפנטזיות הללו כוללות גם רכיבים של sex, כי הפנטזיה היא במרכז אינטואיטיבי, ומותאמת במיוחד למוח שלי. מי שמוטיות חברתית נוח להם לפנק בפנטזיות על חופשות בעיר חדשה, או אפילו עיירות נידחות, ולא בהכרח רוצה לגלוש ליחסי מין. אחרים, שאוהבים לבנות ולתכנן, יחשבו על חומות שיבנו או ערים שיקחו חלק בתכנון מוחות גדולים ומרהיבים. כל זאת, מבוסס על ההבדלה בין מה שאנחנו חושבים שאולי נקיים באפוקליפסה, לבין מה שאנו רוצים באמת לעשות— ומה שנוח לכוונן ולנסות בחזון שלנו.

אך בעצם, הפנטזיות שלי תמיד חוזרות לסקס. כי זוהי תכונה מובנת ומובהקת של מה שמפעיל אותי. אני שוכבת במרכז של עולם כמעט ריק, ומקיימת מין עם קבוצת גברים שנמצאים בסביבה. הם ממוקמים באזורים שונים, מישהו דורש ממני לענג בו בפה, אחר דורש שיגמר בי, ואחר מבקש שאשמש כתחנת מעבר לזרם היצרים. אני שואבת את כל השאריות של התשוקה שהעולם יכול להציע, בזמן שהשמש משחירה לאט לאט מעל קו האופק.

הבדל בין הפנטזיה לאקטואליה

אני מודעת לכך שזה נורא מצחיק ומוזר, ושהפנטזיות שלי נראות לעיתים קרובות מפורקות ומופרזות. עם זאת, אני יודעת שהן ללא תועלת אמיתית, ושהן לא מסמלים למעשה רצון אמיתי או שניתן ליישם אותן במציאות. הפנטזיות מאפשרות לי לחקור מצבים, דמויות או תרחישים כמו ההשערות שהייתי שואלת את עצמי כשהייתי צעירה — כמו להיות נסיכה שנשבתה על ידי שודדי ים, או שפחה שמקבלת משימה מסוכנת. למעשה, זה סוג הפנטזיות שהייתי מגדירה כ”השראה” למי שאני, ולמחשבות שיכולות לקרות בזמן שאני חושבת על העתיד, או על התמודדות עם תרחישים קיצוניים ומרותקים.

רוב האנשים מכירים את ההבדל בין פנטזיות הרואיות ואפיות, לבין אלה שמתארות רצונות שגרתיים יותר. קיימת הפרדה אמיתית בין “אני חולם על לנהל חיי תהילה תחת הריסות העולם” לבין “אני רוצה להזמין זר להיכנס איתי לחדר המיטות של חוף הים”. ההבדל נעוץ גם באופן שבו אנחנו חשים כלפי הפנטזיה: הראשונה היא יותר תרחיש תאוותני, והשנייה היא משהו שאנו בוחרים לרצות, לנסות או לבצע בפועל.

כשאנשים שואלים אותי למה אני מתעניינת במאסחיזם או בפנטזיות של חוסר-הסכמה, או בפנטזיות שמפרות טאבו ישן ומעוררות בושה, אני חושבת על המושג של הפנטזיה עצמה. היא מזכירה ש״פנטזיה״ לא תמיד משדרת שאיפה אמיתית — הרבה פעמים, מדובר במשהו שאינו ייתכן או שאינו רצוי במציאות. מה שמרגש אותנו בעולם החלומות יכול להבהיל או להפחיד אותנו בעולם האמיתי.

אם אכתוב את כל הפנטזיות המיניות שחלמתי באופן מוחשי, ואסיר את אלו שאני לא רוצה ליישם— הרשימה הזאת תהיה קטנה למדי, ואולי תתאים על דף אחד בלבד. זה חשוב לזכור, כי חלק מיכולת ההבנה העצמית שלנו היא לדעת להפריד בין מה שאנו חושקים בו לבין מה שאנו בטוחים שלא נרצה לעולם לנסות במציאות. הפנטזיות שלנו מנסות להראות לנו את הגבולות, הפחדים, וגם את הרצונות האמיתיים שלנו — על פי מה שנוח ואמיתי עבורנו לבד.

זה חשוב לזכור, כי לעיתים אנחנו שוקעים בפנטזיות שלנו ומשפטים את עצמנו לטעויות. אנחנו עלולים לנסות “לשבור” את הנטיות המתריסות והמסוכנות שלנו, מתוך דחף לבדוק את הגבולות — אבל בפועל, חלק גדול מהן נשארות באיזור החלומות, ולפעמים אפילו זכור שהן פשוט דמיונות חסרי מציאות, כמו התכנונים לבלות ארוחת בוקר בווניאטה או ללבוש תלבושת של מלכת לונדון.

הפנטזיות הכי מוזרות והכי קיצוניות, לעיתים, מרגיעות אותנו ומזכירות שמה שאנחנו חושקים בחלום לא בהכרח רצוי או אפשרי במציאות. הן משמשות ככלי להבין את הגבולות שלנו, ולזהות מה באמת מעניין אותנו ומה מפחיד אותנו — וגם מה שאינו רצוי או בר ביצוע.

אין בכוונתי לקוות לקטסטרופה עולמית. אני לא רוצה שמישהו ייפגע, ואני לא מקווה לסוף העולם. אבל לפעמים, ביום רגוע ושמח, אני נכנסת לתוך עולמות דמיוניים שבהם הכול נעלם, והעולם מתמוטט, כדי לנסות להבין את הגבולות של הרצונות והפחדים שלי. זה חלק מתהליך ההכרה העצמית שלי, והדרך שלי לאזן בין המציאות לחלום, ולראות את ההבדל בין הפנטזיה לבין הרצון האמיתי.