בשנותיי הצעירות, קיומה של פעילות מינית בחוץ הייתה מעין צורך שגרתי ופשוט. המונח “לקחת חדר” הזדדה לעיתים קרובות לעומת המציאות שלנו באותה תקופה, שבה למעשה לא תמיד היה לנו היכן לשהות. במקום זאת, קיימנו פעילויות במקומות ציבוריים כמו פארקים, מאחורי שיחים, ולעיתים קרובות בתוך אוהלים או מחסני עץ – כל מקום בו היינו יכולים לחלוץ את בגדינו בלי חשש שיתפסו אותנו, בין אם על ידי ההורים או המשטרה. זה לא היה משהו מרגש במיוחד – זה פשוט היה האפשרות היחידה שעומדה לרשותנו. היום, לעומת זאת, מה שהיה פעם צורך פשוט הפך לחוויה שמוסיפה תמצית והרפתקה. קיום מין בחוץ הופך כעת לחלק מהחוויה המאתגרת והמרגשת יותר.

לפרטים על סיכון ואיסורים – חשוב לציין כי קיום מין במקום ציבורי לרוב מהווה עבירה על החוק. כמובן, ניתן לשכור בקתה פרטית עם שטח גדול ולבצע את הפעילות הפרטית באזורים שקטים ופרטיים של יערות סמוכים, אך כאשר מדובר בשימוש בשטח ציבורי, חובה להישאר מלאים ובולטים, ולהימנע מלעסות בפומבי או להשתמש באזורים פתוחים ליד אנשים. כך, הפעילות מתבצעת על כל גווניה באוויר הפתוח, אבל תוך מודעות לסיכונים ולחוקים שמעוררים כמה התרגשות בקרב אנשים שזו המושא לפנטזיות שלהם. זוהי חוויה חוקית לעיתים נדירות, וכאשר היא מתבצעת, היא דורשת עירנות רבה – זה מצב שדורש תשומת לב לקיומם של מצלמות ואוזן חדה לשמוע צפירות של כלבים שמקרבים.

החלקה על מגרש קריקט

אחת החוויות הזכורות והמיוחדות שהיו לי בחוץ התרחשה על מגרש קריקט. החוויה לא הייתה רק בגלל שהיא סיפקה לי עובדה משעשעת שאוכל לשתף במשחק “מעולם לא”, אלא בעיקר כי היא התרחשה באופן בלתי מתוכנן וחסר תכניות מראש. אחרי ששתינו יותר מדי ג’ין וטוניק, החלטנו לסטות מקו ההליכה הרגיל, ולעבור בתוך המגרש, בוורד מבטים ומרחקים שנראו לנו מוארכים מידי, כך שיכולת להאמין שהצללית החשוכה שבמרכז תסתיר את הפעילות שלנו. נשאתי תיק עם חולצות חלופיות, ומצע שהנחתי על הקרקע כדי לישון עליו בנוחות בעת שהבחור שלי תפר עליי באצבעותיו. אך זה היה יותר מזה – הוא סובב אותי, דחף אותי על הברכיים, ואכן קיימנו יחסי מין בסגנון כלב, למשך כמה דקות עד שהוא גמר. הוא אחז בשערי עם אגרופו, לוחש לי ‘ששש’ במאמץ לשמור על שקט.

מין בפארק

“האם אתה רוצה לצאת להרפתקה?” אני שואלת אותו. המושג “הרפתקה” משמש במקום “הולך לטייל”, כדי להוסיף נופך אפי יותר. בפועל, ההרפתקאות שלנו בדרך כלל פשוטות ומבוססות על חמשת השלבים של שתייה מופרזת והליכה למקום הקרוב שבפועל הוא חנות פתוחה 24 שעות בה מוכרים קולה דובדבן – שזו סיבה מספקת למסע. במקום ציוד מקצועי כמו קרמפונים ומז allotים, אנחנו מחזיקים בכיסי כסף ומחייכים חיוך ליי.

בערב נעים, החלטנו לסטות לכיוון שיחים בקרבת פארק שקט. שם, כשהבגדים שלנו הוסטו בחוסר טקט, היו חסרי זהירות, ומין אדרנלין רתק, קיימנו יחסי מין בניגוד למה שמותר, כשהסביבה חשוכה ומבודדת במידת מה. אני משחילה את ידיי סביב קליפת העץ, ומתחברת לרגע לתחושת הזרות והמהירות – זוהי ההתרגשות של לרדת ישר לשם, בלי תכנון מוקדם, ובלי להמתין לתנאים יותר נוחים. זה מין היסטריה של התנהגות ספונטנית, שרק מוכיחה עד כמה הלב והאש הם אלו שמובילים את הפעילות הזו.

טיול והרפתקה

בתור חובבת הליכה בשטח, אני יודע שיש מקומות רבים שבהם אפשר לעצור ולבצע פעילויות מסוג זה. בחלק מאזורי בריטניה, אפילו מותר “לקמפינג פראי” – להקים אוהל בכל מקום שנבחר, וליצור “אזור מיני”. אך מדובר בפעילות שאורכת זמן רב להקים, ולפעמים ההתמודדות עם הgroundsheet והציוד מצמצמת את ההתרגשות שיכולה להתעורר במהירות כשהולכים לבצע את הפעולה במקום מבודד. לכן, יותר נוח ופשוט לשבת על הברכיים בוץ, לינוק את הזין שלו בשקט, באיזור שאף אדם אחר לא עובר בו, בלי מראות או צלילים מחרישים. אין עדים חיצוניים, ואין מי שיפריע או יפרש את הסיטואציה.

המשרתת

היום יש הרואים בקיום מין בחוץ פעילות אתגרית, אך עבורי, היא יכולה להיות אפילו יותר מוצלחת כשהיא ממוקדת במטרה בלבד – להישכב ולבצע את הפעולה. לדוגמה, אנחנו יכולים לנסוע במרוצים על סוסים, או פשוט ללכת רגלית, והכל מתמקד בתפקיד של הקיום ההוא, כשהוא ממקד את תשומת הלב שלו במשימה, בעוד שאני נושאת עלי חפצים, אוכל ורצועה עם שוט שיכול לשמש להקשה. אני לא באמת מתעניינת ביעד – רק רוצה לשאת את הדברים, להיות דחופה בבוץ, ולהיות כלי לביטוי התסכול שלו, במידה והוא יתחרבש בדרך. הוא לא יכול לישון בלי לגמור, ולכן בזמן שאנו שוכבים תחת השמיים הפתוחים, הוא סובב אותי ומכתיב לי את הפקודה, ומזהם את הבוץ לידי, כשהוא מריח ומורח לשון שלו לתוך התחת שלי.

כל מקום פתוח הוא אפשרות

האם קיום מין בטבע הוא תמיד הרפתקה? לא בהכרח. עבור חלק, המקום בו הם נמצאים והחשש שיתפסו או שהמצלמות יקלוטו את הפעילות הוא זה שהופך את זה למלהיב. באילו מקרים, כמו בלונדון שבה הטבע שונה, הסיכון והאנונימיות משדרים את ההתרגשות האחרונה. עבורי, ההתרגשות נובעת מהרתיעה המהירה והחלקית, כשהדחף והצורך לדבר ‘במהירות לפני שייגמר’ הם שמניעים את הפעילות. הייתי אולי מוכן לחיות באיזור כפרי אם זה יאפשר לי למצוא את השידוך הכי מושלם – חיבור מיני בלתי מתוכנן בכל חור במדרון, או ליד שיח שקט, כשהצד הפחות צפוי הוא המטרה. בלונדון, לעומת זאת, זה דורש אומץ רב יותר – להיכנס לתוך שיחים, להתקרב לאוטוסטרדה סואנת, או לחפש את הרגע בו המשטרה עסוקה בנושאים אחרים, כדי לא להיות נתפסים. וכל זאת, רק כדי לסיים את ההרפתקה עם תוצאת מיידית ומבוססת על צורך ודחיפות, במקום על תכנון מוקדם.