לפעמים המחמאות הטובות ביותר הן אלה שנוגעות בך באופן בלתי צפוי. הפעם קיבלתי אחת כזו באמצע שעת אחר הצהריים גשומה, כאשר נכנסנו לריב סוער. לא בדיוק ריב, יותר מצב של הכעס המדהים שנשאר אחרי ויכוח חריף – כל אחד מאיתנו כבר עסוק בענייניו ומנסה לאזן את הרגשות לפני שהערב יתחיל והנחישות שנינו להחזיר את הידידות תעלה שוב על פני השטח.

הוויכוח התחיל, כפי שמתרחש לעיתים קרובות, מפרויקט תיקונים ביתי. הבעיה עם תיקונים ביתיים היא ששנינו חולם להיות מומחים בתחום. אנו מתאהבים בבנייה ובהרכבת רהיטים, אך לעיתים התשוקה הזו מתפתחת לתחרותיות לא נוחה. אני לא מופתעת אם המדפים שלי נוטים יותר או הצביעה שלי מפוספסת, כל עוד הוא יודע שכל חלק שאני עושה מקצועי יותר לפעמים, או שאני מכירה טכניקות שיש לי ניסיון רב בהן יותר ממנו.

הוא רוצה בדיוק אותו דבר.

שנינו כל כך בטוחים שדרכנו היא הנכונה, שעם כל רצון טוב אנחנו מצטמצמים לדיון חסר תוחלת שמעמיק את הפערים בינינו, עד שפתאום אחד מאיתנו מרים ידיים ורץ מחוצה לחדר בהרגשה של תסכול ומתיחות.

וכאן התחיל היום הזה המיוחד.

הוא עלה על סכימות להרכבת המדפים, אך הדברים לא הלכו חלק כפי שציפה. הקירות, כידוע, היו יותר מחוזקים ממה שהתכוון, וההברגות לא נכנסו בקלות, עם קולות של זעף, קללות ואלפי ‘שיט’ ו’חרא’ שנפלטו מפיו.

אני שוהה בסלון, בשעה שאני מתכננת את המשימות הבאות שלי – מנסה לחשוב איך אני לבד יכולה לבצע את כל הפרויקט הזה כדי להוכיח לעצמי שאני לא צריכה את עזרתו. אני שומעת סיפורים על הורים שהורסים על ידי אדרנלין עכברוש מקרר או רהיט כבד אחר, ומתמלאת ברעיון שיש לי אפשרות להפעיל כוח עצום מתוך רצון להיות עצמאית, עד כדי כך שיכולת לדחוף ארון כפול מחדר לחדר תצליח עם מספיק רצון ועוצמה.

בכל אופן,

הוא משלים את הרכבת המדפים שלו, ואני חמה מכעס על כך שהוא מתעכב באותה אובססיביות של ‘אני יכול לעשות זאת לבד’ שמאפיינת אותי כשאני נתקלה בקשיים, עד שפתאום –

קול ריקושין חזקים.

“לעזאזל!”

שקט לרגע.

עוד רגע ארוך יותר של שקט.

“עדיף שאפסיק עם זה.”

אני שומעת אותו יוצא בזעם אל עבר המסדרון.

“אפשר לעזור?” אני מחייכת בביטחון עצמי מרומם.

“זה פשוט לא אפשרי,” הוא צועק. “אל תטרח, אני אעשה את זה אחרת.”

אני הולכת למטבח לבדוק את הבלגן שיצרנו. הוא עומד מול הכיור, מרגיש את הכאב על ידי שפשוף היד מתחת למים ומחריש. אני ניגשת אליו, בודקת מה קרה, ומגלה שלחות הכאב יש בלסט עיקש בכף ידו. אני מחבקת אותו והוא נעשה קצת רך יותר. שואל אם רוצה עזרה, והוא שוב אומר לי שלא צריך לדאוג.

“אני מנסה להכניס את הברגים אך הם פשוט לא מתקדמים,” הוא מבהיר. “משהו לא כשורה איתם. או עם הקיר. משהו.”

“אפשר שאני אנסה?”

הוא מרים ראש בעייפות ומניד בשלילה.

אני נכנסת לחדר שבו עבד, מושיטה את המברג, ומתפנת לעבוד.

הסיפור הזה לא היה מגיע לכאן אם לא הייתי מצליחה בסופו של דבר. אין טעם לכתוב בלוג אם לא אפשר להציג את עצמך באופן שמראה שאתה שולט בתחום — ולכן, כמובן, הצלחתי לתקן את המדפים. הם היו מאתגרים, משעממים ומעצבנים, אבל בסוף הם על הקיר והחפצים שהנחו עומדים יציבים אחורה מעל הרצפה כבר יותר מחודש.

המשמעות המרכזית של הסיפור היא לא שהייתי “המנצחת” והוא “הובס”. הוא לא הובס כלל. מה שהרים לי את הביטחון והערכה זה שהוא התנהג באופי מלא חמימות והגינות, לאחר שנפגע בידו שכנראה הייתה מכוסה בקרבתו. הוא ניגש, הסתכל על המדפים שהצגתי בגאווה והגיד משהו שמעולם לא חשבתי שאשמע ממנו — מישהו שתמיד נחשב בעצמו חזק — הוא הלחש את המילים: “כל הכבוד, את מוכשרת מאד.”

הוא חיבק אותי ואמר “תודה”.

והמחמאה הטובה שחוויתי מעולם הייתה בדיוק בשלב הזה. “את כל כך חזקה,” הוא אמר בפליאה ובהשתוממות. “לפעמים אני שוכח כמה את חזקה. תודה על שהיית לגיבורה שלי.”

על מה שחשוב יותר, זה שהמחמאות הטובות ביותר מגיעות לא תמיד מהמקומות הצפויים, ואותן פשוט קל יותר להדחיק או לנדנד בפני עצמך כי הן לא תואמות את התדמית הרגילה. אני למדתי מראש שהמחמאות על יופי ומראה חיצוני הם קלות להשגה ומעט מתעלמות לעיתים — אך המחמאות שהניחו אותן בלב חבויות באורח נסתר ומוערך יותר הן בדיוק אלה שמגיעות מתוך ההישגים והמאמצים הפנימיים שלי.

אם אחשוב על זה, אני יודעת שכשמדובר על התייחסות לאחרים — כמו שמחמאה על מראה או על יופי חיצוני תהיה קלילה, לא תמיד מעלה את ההערכה העצמית באופן עמוק. אלא שהמחמאות הכנות על היכולות הפנימיות, על ההשקעה והמאמץ שהשקעתי, הן שבעומקן חודרות ומקבלות משמעות אמיתית. לעיתים, ההכרה שההישגים שלי מצאו חן ולכדו את מישהו אחר — אפילו במילים פשוטות — תיתן לי תחושת חיזוק בלתי נדלית.

ולכן, הפעם הכבוד וההערכה שהרגשתי היו הרבה יותר משמעותיים מהמחמאות החיצוניות השגרתיות. הם חיזקו בי את ההבנה שאני חזקה באמת, ושאני ראויה להערכה לא משום שאני יפה, אלא משום שאני מסוגלת לעשות דברים שחשובים לי והוגינו את ההישג שלי in the process.